לכל אדם הזכות לקבוע כיצד יחולק עיזבונו לאחר מותו. צוואה היא הכלי המשפטי על מנת להבטיח כי החלוקה תתבצע בהתאם לרצונו. הצוואה יכולה לכלול הוראות כלליות המשמשות כקווים מנחים לחלוקת הרכוש, או הוראות מדויקות ומפורטות. חוק הירושה מכיר ב 4 סוגי צוואות:
צוואה בכתב יד - אדם יכול לכתוב צוואה בכתב ידו, לא ניתן לשלב חלקים מודפסים וחלקים בכתב יד. אנו מדגישים כי זה צריך להיות כתב ידו של המצווה ולא אף אחד אחר. כמו כן יש לציין תאריך ולחתום על הצוואה.
היתרון של צוואה בכתב יד היא האפשרות הניתנת לאדם לערוך את הצוואה שלו באופן עצמאי וללא עורך דין. בפועל זה לא ממש יתרון, זה משאיר פתח גדול מידי לטענות כלפי מהימנות הצוואה. גם חוסר בקיאותו של המצווה בשפה המשפטית עלול להיות מקור לאי הבנות ומחלוקות משפטיות.
צוואה בעדים - זוהי צוואה הנערכת במעמד של שני אנשים אשר המצווה קבע כי הם העדים לצוואתו. מטרת העדים היא להוכיח את אמיתות הצוואה וכי היא נעשתה מרצונו החופשי של המצווה. צוואה בפני עדים אינה דורשת עורך דין, רק את חתימתם של שני העדים. הם אינם נדרשים לראות את תוכן הצוואה ואינם נדרשים להעריך את צלילות דעתו של המצווה. תחום האחריות שלהם מוגבל ביותר, הם רק עדים לעריכת הצוואה.
החוק קובע כי העדים צריכים להיות מעל גיל 18, אינם פסולי דין והם או בני זוגם אינם נהנים מהצוואה (הוראות ציווי המפרה תנאי זה בטלה).
צוואה בפני רשות - המוריש יכול להביע את צוואתו בפני גורמים מסוימים המוגדרים בחוק כרשות. אלו יכולים להיות בתי המשפט, בתי הדין הרבניים, הרשם לענייני ירושה או נוטריון. צוואה בפני רשות ניתן לבטא בכתב או בכל פה. לאחר שהמצווה יביע בפני הרשות, נציגיה יעלו אותה על הכתב, יקריאו בפניו א הצוואה ויחתמו על הצוואה. אין צורך בחתימת המצווה, אך עליו להיות נוכח במעמד באופן אישי.
צוואה בעל פה - אדם הנמצא על ערש דווי, או רואה את עצמו במצב זה, יכול לבטא את רצונותיו בפני שני עדים. זהו אינו המצב האידאלי מבחינה משפטית, אך הוא נועד לתת מענה לאותם מצבים בהם אין אפשרות אחרת. לאחר שמיעת הדברים על העדים להעלות אותם על הכתב ולהפקידם אצל הרשם לענייני ירושה. במידה והמצווה נשאר בחיים לאחר כחודש מיום מתן צוואתו, היא מאבדת את תוקפה.
התנגדות לצוואה והשפעה בלתי הוגנת
סעיף 30א‘ לחוק הירושה קובע כי צוואה שנערכה תחת אונס, איום, השפעה בלתי הוגנת, מרמה או תחבולה בטלה.
להלן דוגמה למקרה שבו בית המשפט נאלץ להכריע בנושא (ת"ע (תל אביב) 8188-01-13 - ח' פ' נ' א' ו'):
ב 18.9.12 נפטרה ניצולת שואה בגיל 92, גרושה, ללא ילדים וערירית. כל משפחתה, מלבד אחותה ובן דודה, נספו בשואה. בצוואתה האחרונה ציוותה כי דירה תימכר ואחותה תקבל ¾ מערכה. הרבע הנוסף, כמו גם כל הכספים בבנק צוו עבור פיזיותרפיסט שעסק בטיפול בקשישה.
לאחר מותה הגיש המטפל תובענה לקיום הצוואה, וזמן קצר לאחר מכן הוגשה התנגדות על ידי אחותה של המנוחה. בית המשפט שדן בנושא מצא כי הצוואה הוטתה לטובת המטפל לפי בקשתו, והוא היה מעורב בעריכת הצוואה.
בית המשפט שבחן את מכלול הנסיבות קבע כי מדובר בהשפעה בלתי הוגנת וקיבל את ההתנגדות לקיום הצוואה.
מהי השפעה בלתי הוגנת
היכולת של בית המשפט לקבוע האם מדובר בהשפעה בלתי הוגנת היא מוגבלת למדי. במידה רבה זוהי שאלה הנוגעת לערכים מוסר. כולנו נתונים להשפעה וקשה למתוח קו ברור שממנו והלאה מדובר בהשפעה בלתי הוגנת.
הקושי גדול עוד יותר לאור העובדה שהמצווה אינו בחיים, והראיות הן בדרך כלל בעלות אופי נסיבתי. לכן בית המשפט נוהג לבחון את הדברים הבאים:
א. מצווה הנתון להשפעה;
ב. נהנה שהייתה לו האפשרות להפעיל השפעה אסורה;
ג. נהנה שהיו לו האמצעים להפעיל השפעה אסורה;
ד. הצוואה נחזית להיות תוצאה של השפעה פגומה.
כאשר טוענים להשפעה בלתי הוגנת, על התובע להוכיח כי ארבעת המבחנים הללו מתקיימים, וכי אחד או יותר ממרכיבי ההשפעה הבלתי הוגנת פגעו בגמירות דעתו של המצווה, והדבר התבטא בצוואה.
על פי הגישה המשפטית, משפיע בלתי הוגן יכול להיות רק מי שהייתה לו טובת הנאה ישירה מהאופן שבו נערכה הצוואה. במידה ומכר השפיע על המצווה, אך אינו מפיק תמורה מאופן עריכת הצוואה, זהו אינו מקרה של השפעה בלתי הוגנת.
מצבו הבריאותי והנפשי של המצווה הוא בדרך כלל סוגיה מרכזית בכל הטענות להשפעה בלתי הוגנת.
מקרים נוספים של השפעה בלתי הגנת
גם מקרים של הטיית הצוואה באמצעות מעשה תחבולה, אונס, איום או תרמית נחשבים להשפעה בלתי הוגנת. הכוונה היא למקרים שבהם המצווה ציווה שלא בהתאם לרצונו החופשי בגלל שהופעלו עליו איומים ולחצים או מעשי תחבולה שונים.
טענות שכאלו הן בעלות אופי כללי, קשה להוכיח אותן ובמקרים אלו חל נטל הוכחה מוגבר.
זקוקים לעזרה בהגשת התנגדות לצוואה, פנו לשבתי לוי ושות משרד עורכי דין ותקבלו סיוע מקצועי.